מהי נשימה נכונה?

החיפוש אחר נשימה נכונה מתחיל בשאלה על תפקידיה של הנשימה. היממה רצופה במצבים משתנים: מנוחה, תנועה, התרגשות, דיבור, מאמץ, שינה. אלו מצבים שונים ורצוי שהנשימה תתן מענה ראוי בכל אחד מהם. נשימה נכונה בריאה ומתפקדת היא קודם כל נשימה שמספקת את התנאים האופטימליים לצרכי הגוף במצבים המשתנים. 

נשימה מספקת חמצן לייצור אנרגיה, היא מקור אנרגית החיים, אבל לא רק זה. היא משמרת כמות מספקת של פחמן דו-חמצני. זה לא מספיק לדאוג לרמה הגבוהה ביותר של חמצן אם לא דואגים לשמור על רמה תקינה של פחמן דו-חמצני. המטרה היא להיות באיזון הנכון ביניהם. כי בהיפרוונטילציה (נשימת-יתר) נוצר מחסור בפחמן דו-חמצני ולא ניתן לנצל כיאות את החמצן שבדם, רב ככל שיהיה. לדוגמא, בנשימת היפרוונטילציה כמו הנשימה בהתקף חרדה רמת החמצן בדם גבוהה אפילו עד 99%-100% ובמקביל מלווה בתסמינים של מחסור בחמצן, חמצן לרקמות.

הרעיון שדווקא "לנשום פחות" היא דרך נכונה נוגדת לחלוטין את האינטואיציה, את התפיסה שבה ככל שננשום יותר ייטב לנו, ובוודאי לא מתחברת לתחושה של "רעב לאוויר" או קוצר נשימה. רקמות רעבות לחמצן נתפסת כמחסור באוויר כאשר לפעמים דווקא עודף אוויר הוא מקור הבעיה. למשל, מחקרים מראים שחולי אסטמה אפילו כשאינם בהתקף נושמים יותר אוויר בממוצע לדקה, פי שניים מנפח נשימה תקין. 

תפקיד נוסף של הנשימה הוא שמירה על רמת PH, חומציות-בסיסיות בגוף. מדדים קריטיים כמו רמת סוכר בדם, חום הגוף, קצב הלב, רמת בסיסיות-חומציות (PH) צריכים להישאר בטווח צר של ערכים. היכולת לשמר את הערכים בטווח תקין היא מנגנון הנקרא הומיאוסטזיס. רמת חומציות-בסיסיות היא בין החשובות בין המדדים בהיותה משפיעה על רוב התהליכים הכימיים בגוף, ופחמן-דו-חמצני הוא המפתח לשמירת תקינות זו. המנוע לוויסות התקין נמצא בנשימה. 

איך אפשר לדעת? 

ניתן להעריך בעקיפין את רמת פחמן-דו-חמצני בדם בקלות על פי שיטת בוטייקו. משך הזמן בשניות של עצירת נשימה לאחר נשיפה רגילה ורגועה. זוהי עצירת נשימה נוחה, רק עד תחושה ראשונה של אי נוחות. על פי בוטייקו ברמות תקינות של פחמן-דו-חמצני משך זמן העצירה הנוחה הוא 40 שניות. 

בדרך לנשימה נכונה 

לקרב את רמות פחמן דו-חמצני אל האופטימלי צריך לאמן את המנגנון המפקח על הנשימה הלא רצונית. מודעות לנשימה, מדיטציה, פעילות גופנית מתונה, וכמובן תרגילי נשימה נכונה בשיטת בוטייקו הן אפשרויות שונות לכך. נשימה אטית, נינוחה ולא מאולצת השומרת תחושת נשימה מספקת וללא נשימות גדולות מכוונות היא דרך אחת להעלות רמות פחמן-דו-חמצני ולהביא לתחושת רגיעה. 

חוסר פעילות גופנית משפיע לרעה על הנשימה, ולפעילות גופנית הנעשית ברובה בנשימת אף יש השפעה חיובית. שמירת נשימת אף מאפשרת לגוף להסתגל בהדרגה לרמות גבוהות יותר של פחמן-דו-חמצני. אימון קשה מדי, במיוחד בנשימת פה משפיע לרעה. במקרה זה, רמות פחמן-דו-חמצני יורדות ואתה החמצן הזמין לשרירים. תוספת האנרגיה הנדרשת לפעילות מגיעה מפירוק גלוטמין בתהליך אנאירובי. זהו תהליך יעיל הרבה פחות, מייצר חומצה לקטית שבתורה גורמת להגברת האוורור ואובדן נוסף של פחמן-דו-חמצני וחוזר חלילה. 

לסיכום, המלצה: 

קחו פסק זמן יומי, מפגש קצר עם הנשימה. הקדישו רגע להכיר וללמוד אותה  כפי שהיא – קצב, נוחות, מיקום תנועת הנשימה. לאט ובהדרגה האטו את הקצב ושמרו את הנשימה עדינה ושקטה. 

שלבו אימון גופני או פעילות פשוטה כמו הליכה בסדר היום או השבוע שלכם. זכרו לשמור את הפה סגור, התאימו את המאמץ והמהירות ליכולת נשימה נוחה יחסית דרך האף.