נשימת פה, אלרגיות
והקשר לשיטת בוטייקו
נשימת פה היא הרגל שהתוצאות שלו ניכרות בשני תחומים. התחום הראשון קשור במיוחד לילדים ומפורט מיד כאן, ואילו האחר רחב יותר וקשור לשימוש המלא באף לסינון והתאמת האוויר לצרכים של מערכת הנשימה. קראו כאן על אף סתום ועל שחרור ופתיחה של אף סתום כרוני, ובקישור הבא תוכלו לקבל מסמך ובו פירוט והסבר נוסף על נשימת פה ועל החזרה לנשימת אף.
לילדים נשימת אף חשובה להתפתחות תקינה של עצמות הגולגולת ומבנה הפנים, וצמיחה של שיניים ישרות וסדורות כדי שלא יהיה צורך ביישור שיניים. נשימת פה לעומתה עלולה לגרום לפנים להתעוות. ההבדל הוא בין מקומה של הלשון בנשימת אף, לבין מקומה בנשימת פה.
בנשימת-אף הלשון נצמדת ברובה אל החיך העליון, ובכל בליעה מפעילה כנגדו כוח. זה הכוח שדרוש כדי לשמור על הצמיחה הנכונה של הלסת העליונה. ילד שנושם דרך הפה עושה זאת לרוב בגלל אף סתום. הוא זקוק למעבר האוויר דרך הפה אל דרכי הנשימה. כדי להשיג זאת הלשון כבר לא נצמדת לחיך העליון, אלא נמצאת בקרבת החיך התחתון ולא יכולה במצב זה לתמוך בלסת העליונה. הקשת של הלסת העליונה מצטמצמת ברוחבה וגובהה גדל. מצב זה גם גורם לצמצום נוסף מעברי האוויר דרך האף. נשימת פה גורמת לשרירים הממוקמים בצידי הפה להתנוון. בנשימה מהפה הפה נותר פעור, הלסת נשמטת ועם הזמן מתפתחת תסמונות של פנים מוארכות וצרות.
נשימה כרונית דרך הפה עלולה לגרום לבעיות במנשך ובתפקוד מפרק הלסת. כמו כן נשימה דרך הפה עלולה לגרום גם לצפיפות שיניים, לקושי בשימור תוצאות של טיפול אורטודנטי, למחלות חניכיים, ואפילו לריח רע מהפה. ואכן, רופאי השיניים והאורתודנטים מכירים את ההשלכות השליליות של נשימה דרך הפה. על היגיינת הפה והשיניים ועל מבנה הלסת ותפקודה. חזרה לנשימה קבועה דרך האף, המושגת באמצעות יישום שיטת בוטייקו מפחיתה את התפתחות התופעות הללו אצל ילדים ומגדילה את הסיכוי להצלחה ושימור של טיפול אורתודנטי יקר.
מתעניינים ורוצים מידע נוסף? השאירו כאן פרטים לקבלת המידע המלא
אלרגיה היא תגובה בלתי צפויה ובלתי רצויה של מערכת החיסון לחומרים שהם בדרך כלל בלתי מזיקים. חשיפה לחומרים אלו עלולה לעורר תופעות כמו אף נוזל (נזלת אלרגית), עיניים אדומות או דומעות, גרודים או כאבי ראש . בין הגורמים הנפוצים המעוררים תגובות אלרגיות נמצאים פריחות (האבקנים – פולן),חתולים, כלבים, ועשן סיגריות. מערכת החיסון מזהה בטעות את הגורמים האלו כרעילים ומסוכנים ומגיבה בהתאם להנחה שגויה זו.
לאנשים הסובלים מרגישות אלרגית כלשהי יש דבר אחד משותף: נשימת יתר (היפרוונטילציה), ורובם גם נושמים נשימת פה.
נשימת יתר גורמת לירידה ברמת הפחמן הדו-חמצני ולשינויים ברמת ה- pH (חומציות – בסיסיות). כמו הצמחים שההתפתחות הטובה שלהם תלויה ברמת חומציות הקרקע, כך גם התהליכים הביוכימיים בגוף האדם. כשהמטבוליזם נפגע, נחלשת המערכת החיסונית ונוצרות התגובות האלרגיות. ירידה בריכוז הפחמן הדו -חמצני גם מאיצה תהליכים דלקתיים המעורבים בתגובה האלרגית ומכאן נזלת מימית, התעטשויות – התעטשות מרובה, גודש בסינוסים ועיניים דומעות.
כאשר נשימת-יתר מתוקנת, חילוף החומרים ומערכת החיסון חוזרים לתפקוד תקין והרגישות האלרגית נעלמת בהדרגה. המיישמים את השיטה יכולים לצפות לשיפור בתופעות, ובהדרגה להגביר את יכולת החשיפה לאותם הגורמים. תגובות אלרגיות הקשורות לעור, רגישות למזון ולתרופות דורשת יישום ממושך יותר מתופעות הקשורות למערכת הנשימה.
ההמלצה: נשימת-אף. נשימה דרך הפה היא מסלול ישיר של האלרגנים הנשאפים דרך דרכי הנשימה לריאות, ללא סינון ותיווך.