אפקט בוהר: מה הוא אומר על נשימה נכונה ובריאה

ככל שנושמים יותר אוויר, כך השרירים מקבלים פחות חמצן, והפוך?  למרות שזה נשמע כמו טעות, זה נכון ומדויק. וההסבר: אפקט בוהר.

השנה: 1904.
המקום: דנמרק.
האיש: הפיזיולוג כריסטיאן בוהר.
הרקע: איך מגיע החמצן מהאוויר שאנו נושמים אל התאים?
הריאות מעבירות את החמצן מהאוויר אל הדם. בדם החמצן נקשר כימית ("נדבק" ) להמוגלובין שמסיע אותו אל הצרכנים שלו, אל כל הרקמות והאיברים. מהדם עובר החמצן לתאים, מעבר המתקיים במפגש בין הדם לתא. כאן מגיע לידי ביטוי אפקט בוהר.
הסיפור: תגלית הקרויה על שמו שעל פיה רמת פחמן דו-חמצני בדם קובעת את יעילות מעבר החמצן אל התאים, האיברים והרקמות. זהו אפקט בוהר.

חמצן משתחרר מהדם ועובר לתאים בהתאם לנוכחות של הפחמן הדו-חמצני, יש צורך בכמות מסוימת של פחמן דו-חמצני בדם כדי לנצל את החמצן ביעילות. במחסור של פחמן דו חמצני בדם יקבלו התאים פחות חמצן. זהו אפקט בוהר  (Effect Bohr). מכאן, שהחמצן והפחמן הדו-חמצני במנגנון הנשימה תלויים זה בזה ומשלימים האחד את השני. הפחמן הדו-חמצני מסייע לכניסת החמצן לתאים, באותו תהליך שהפחמן הדו-חמצני הוא תוצר בו.

למה זה חשוב? בכל רגע נתון יש הבדל בפעילות איברים. איברים ורקמות מסוימים פעילים יותר מאחרים, הרקמות הפעילות יותר מפיקות יותר פחמן דו-חמצני, וזוכות למנה מוגדלת של חמצן. לדוגמה, פעילות שריר מוגברת כמו בזמן פעילות גופנית גורמת לעליה מקומית של ריכוז פחמן דו חמצני בדם, וכך על פי אפקט בוהר ישחרר ההמוגלובין יותר חמצן באיזור זה. אפקט בוהר משפר אספקת חמצן באופן יחסי לפעילות המטבולית של הרקמה. זהו מנגנון מופלא של ויסות עצמי לניהול יעיל של משק החמצן בגוף והוא קריטי לקיום תקין.

מה הקשר לנשימה נכונה ובריאה? נשימה עודפת של אוויר, כמות שהגוף אינו זקוק לה כמו למשל נשימת פה בשינה, או נשימה עמוקה במנוחה גורמת למחסור בפחמן דו-חמצני. על פי אפקט בוהר התוצאה היא התחזקות הקשר בין החמצן להמוגלובין ובמקום לשחרר את הכמות הנאותה של  חמצן– דווקא משתחרר פחות ממנו. ובמשפט פשוט: יותר אוויר בנשימה ==> פחות חמצן לתאים.
בחלק הימני של התמונה,  מצב של היפרוונטילציה משתקף בצילום MRI של המוח עם אספקת חמצן למוח ואיברי הגוף שהינה נמוכה יותר.

לסיכום: ככל שאנו נושמים יותר במנוחה, כך יש פחות חמצן זמין לתאים – למוח, ללב, לכבד ולשאר איברי הגוף. חמצן הוא תמצית החיים, אבל הפחמן הדו-חמצני אינו גז פסולת. הוא לא רק תוצר לוואי של הנשימה שיש לפנות מהדם ומהריאות. הוא שחקן מפתח בהעברת חמצן.

שאלה נפוצה: "אני תמיד מרגיש שחסר לי אוויר, האם אני נושם הרבה מדי או פחות מדי?" אתה בוודאי מרגיש שאתה נושם פחות מדי, ובצורה בלתי מספקת. את התשובה המדויקת עבורך לא ניתן לספק בלי בירור נוסף על מצבך הבריאותי. אבל, בדומה למקרים רבים אחרים, ייתכן שהתשובה שתפתיע אותך היא שאתה נושם … יותר מדי. זוהי המשמעות המיידית של אפקט בוהר. מעתה אמור: "אין לי חמצן, אוויר כנראה יש לי יותר מדי".

חומר למחשבה. למרות שחלפו כבר יותר מ-100 שנה מאז שעובדה זו ידועה אנשים רבים מאמינים שנשימה של יותר אוויר מוסיפה חמצן לתאים, ועדיין אנשים רבים מבצעים תרגילי נשימה עמוקה כדי "לנקות" את הריאות מפחמן דו-חמצני וכדי לקבל יותר חמצן – דבר שכמובן אינו נכון.

המלצה: כאשר אתם שמים לב שהנשימה שלכם מהירה, עמוקה ובלתי מספקת החליפו אותה בנשימה נכונה – עדינה, שלווה, קלה, לא מאומצת ובפה סגור. כשאני שואלת אדם הסובל מאסטמה האם נשימות גדולות ועמוקות ברגעי קוצר נשימה הביאו להקלה וליציאה מההתקף התשובה היא אחת: לא!